שלגר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך של 14,577 ₪ בגין חיובים ביתר שגבתה לכאורה הנתבעת מהתובעת.

ביום 21.7.11 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבעת לרכישת שני מכשירי אייפון ואספקת שירותים סלולאריים. סוכם בין הצדדים כי עלות שני המכשירים והשימוש בהם יהיה בסך של 338 ₪ כולל מע"מ.

בחודש 12/11 פנתה התובעת לשירות הלקוחות של הנתבעת, שכן לדבריה נגנב לה אחד ממכשירי הסלולאר. התובעת נשלחה על ידי נציגה של הנתבעת למרכז שירות הלקוחות בטבריה לצורך קבלת מכשיר חלופי, אולם לטענת התובעת, לא זכתה לשירות הולם ולא נענתה מיד לדרישה לקבלת המכשיר החלופי.

לטענת התובעת, בחודש 02/12 פנתה אליה נציגה של הנתבעת והציעה לה חבילת שימוש משתלמת יותר, המתאימה לצרכיה ולשימושיה. התובעת נענתה להצעה, אולם בפועל התברר לה כי חויבה בסכומים גבוהים יותר ממה שהובטח לה. חרף פניות רבות למוקד השירות והמתנות ארוכות ומתישות לקבלת מענה, לא נענתה התובעת כראוי והבעיה לא הגיעה לפתרונה.

לטענת התובעת, סכום התביעה משקף את סך החיובים שגבתה ממנה הנתבעת ביתר, עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב השירות הלקוי שקיבלה מהנתבעת, אובדן שעות עבודה בשל המתנה מרובה במרכז השירות, ובשל פניות טלפוניות חוזרות ונשנות.

הנתבעת טוענת כי, יש לסלק התביעה על הסף מאחר וזו אינה מקימה עילת תביעה נגדה, כאשר טענות התובעת עומדות בסתירה להסכמי ההתקשרות עליהם היא חתומה. לדברי הנתבעת, בהסכם ההתקשרות הראשוני בין השתיים, צוין מפורשות כי סכום חשבונית חודשית כולל בתוכו זיכוי בגין עלות מכשיר האייפון, בכפוף לצריכה מינימלית של דקות שיחה בחודש. לאור זאת, אין בסיס לטענת התובעת בדבר העדר זיכוי כל עוד לא עמדה היא בצריכה המינימלית כאמור.

זאת ועוד, ככל שהתובעת טוענת לכספים בהם חויבה ביתר, הרי שהם נובעים משימוש נוסף שעשתה התובעת בפועל במכשיר, מעבר לחבילה אותה רכשה תמורת תשלום חודשי קבוע.

לדברי הנתבעת, לאחר שהודיעה לה התובעת כי מכשירה נגנב, נותק הקו לאלתר על פי בקשתה. יחד עם זאת, לא ניתן לה במיידי מכשיר חלופי היות ואין למכשיר שנגנב ביטוח המכסה גניבה, וגם כשהציעה לתובעת להצטרף לביטוח בדיעבד בתוספת תשלום חודשי קבוע, סירבה היא. כעבור יומיים, משהחליטה התובעת להצטרף לשירות הביטוח, קיבלה לידיה מכשיר אייפון מחודש.

אשר לשינוי בחבילת השימוש שהתבצע בחודש 02/12, טוענת הנתבעת כי השינוי נעשה בהסכמת התובעת. סוכם כי, עלות שני המכשירים, כולל השימוש בהם והתשלום החודשי בגין ביטוח המכשיר שנגנב, יהיה בסך של 416 ₪ כולל מע"מ, כך שאכן מדובר בהצעה זולה יותר מהחבילה שהייתה לתובעת קודם לכן.

לטענת הנתבעת, חרף האמור, כמחווה שירותית בלבד ולאור פניותיה הרבות של התובעת, העניקה לה זיכויים כספיים והטבות שונות. ואולם, משניידה התובעת את קווי שני מכשירי האייפון שבבעלותה לחברה סלולרית אחרת, בטלים כל הזיכויים מהם נהנתה התובעת עד כה ועליה להמשיך לשאת בתשלומי רכישת המכשירים.

התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, בו שמעתי את עדויותיהם של הצדדים, והמסקנה אליה הגעתי כי התובעת כשלה מלהוכיח את עילת התביעה.

מעיון במסמכים אותם הגישו הצדדים עולה תמונה לפיה כל טענות התובעת נובעות כתוצאה מניתוח שגוי של החשבוניות החודשיות בגין השימוש במכשירי הסלולאר שברשותה. התובעת לא הוכיחה כי חויבה שלא כדין, נהפוך הוא- הוכח בפניי כי התובעת עשתה שימוש החורג ממכסת השיחות וההודעות שניתנה לה במסגרת התוכנית מיום 21.7.11. זאת ועוד, נוכח ההוראה המפורשת שבהסכם ההתקשרות הנוגע לצריכה המינימלית, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את טענת התובעת לפיה לא ידעה אודות כך.

אין לקבל את טענת התובעת לפיה הציעה לה נציגת הנתבעת הצעה זולה יותר אך בפועל לא היה כך. שוכנעתי כי ההצעה שהוצעה לה הייתה אכן זולה מהקודמת, אלא שהתובעת ככל הנראה המשיכה לעשות שימוש חורג מהמכסה. בשלב מסוים, החליטה התובעת לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת ולעבור לחברה סלולארית מתחרה, ולכן רשאית הייתה הנתבעת לבטל את הזיכויים מהם נהנתה התובעת עד כה, ועליה לשאת ביתרת תשלומי רכישת המכשירים ללא קשר לביטול ההסכם.

לא אוכל להיעתר לטענות התובעת לעניין השירות הלקוי והזלזול שלכאורה קיבלה מנציגי הנתבעת, שכן לא הוכיחה זאת. התובעת אף לא צירפה מסמך כלשהו העשוי להעיד על הנזק שנגרם לה בגין אובדן שעות עבודה.

נוכח האמור, אני דוחה את התביעה, ובנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: